חרדה לחדירה - מבט פנימה לחווית הכאבים שבחדירה

כאבים בחדירה ביחסי מין היא תופעה שכיחה אצל נשים, הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. אולי מפני שלא נהוג לחשוף. לכן אני מציעה לכם ולכן מבט פנימה לסיפורה האישי של הגר רם שמובילה, כמו בטח עוד כמה מובילות מפוזרות, את המודעות לתופעה.

מפני שמשחר ההיסטוריה המיניות הנשית נותרה מושתקת ומפוקחת לעיני החברה השיח סביבה נותר דל ולרוב נשים שסובלות שומרות את המידע לעצמן. בחברה בה המסר שמועבר לנשים הוא חד וחלק – שימרו על המיניות שלכן תחת שליטה או שאו בתוצאות - נשים חשות תחושות אשמה ובושה באשר לגופם ה'לא-מתפקד'. כגוף 'מקולקל' שלא מסוגל להביא לסיפוקו של הפרטנר ולא עומד במודלים המיניים המופלגים והלא מציאותיים. מודלים המושפעים ממבנים פטריאכלים המתווכים לנו על ידי ביטויים חזותיים בצורת סרטים, סדרות וסרטי פורנו. כדי לשבור את השיח, לחשיפת החוויה של אחת מני רבות ראיינתי את הגר רם, סטודנטית לעיצוב מדיה במכללת שנקר הנדסאים שמקדמת העלאת מודעות לנושא.

אז תספרי לי קצת על החוויה שלך

אז לי זה התחיל ממש מהרגע הראשון שהתחלתי לקיים יחסי מין. אני לא ייחסתי לכאבים כל כך משמעות כי חשבתי שככה זה, שזה כואב. ממש כל פעם שהבנזוג שלי התכוון לחדור- פשוט הייתי מתכווצת ואני לא יודעת כל כך איך להסביר את זה. זה מין פחד, השרירים מתכווצים כמו מחסום שעולה.

אני כמו הרבה בחורות שחוות כאבים בחדירה ביחסי מין הרגשתי אשמה. מחשבות רבות מתסכלות עברו לי בראש כמו - אני לא מצליחה לספק את הגבר שלי, אני הורסת את כל הסקס ולמה לעזאזל אני לא מצליחה להנות מזה? וכן, היו פעמים שהייתי מתעלמת מהכאב, מושכת שפתיים ונכנסת לאקט. בשביל להגיד שהינה עשינו את זה, הינה הוא גמר והיה לו כיף - כדי לא להרגיש אשמה שעצרתי את זה באמצע. הייתי מאוד מתוסכלת, הרגשתי שיש פער בין החיים המיניים שלי בפועל למה שהם צריכים להיות. הרי אני צעירה ואני רוצה לחיות את החיים ואני רוצה להנות בסקס עם הבן-זוג שלי, אבל זה לא היה שם.

ואיך הבנת שזה מה שאת חווה?

אמרתי לאמא שלי שכואב לי והיא הבהירה לי שזה לא אמור להיות ככה, שאני אמורה להנות מהאקט. מזל שאמא שלי כזאת ושאני מרגישה בנוח לדבר איתה על דברים כאלה. לא כל האימהות מדברות עם הבנות שלהן על הנאה מינית, לצערי יש עדיין בושה והשתקה חברתית לדבר על הנושאים האלה.

הלכתי לגניקולוגית בבית החולים איכילוב ולעוד רופא פרטי ואבחנו אותי עם וסטבוליטיס, או בעברית דלקת מבוא העריה. אבל כל אחד אמר לי משהו אחר - תיקחי את זה ותיקחי כזה אבל שום דבר לא עזר. בהתחלה נתנו לי משחות נגד הדלקת להרגעת האזור. אני זוכרת גם שהתחלתי טיפול של לייזר קר בו הרופאה הצמידה לי את המכשיר לאיבן מין כדי להרגיע את העצבים באזור. כי בעצם העניין סביב הוסטבוליטיס הוא שקצות העצבים רגישים יותר משל אישה אחרת אז כל נגיעה היא מוכפלת, רגישה ומשפיעה הרבה יותר. הטיפול בלייזר נועד להפחית את הכאב אבל עשיתי עשרה טיפולים, יש לציין יקרים, אך זה לא באמת עזר.

גם חוויות הגניקולוג היא חוויה לא פשוטה לאישה. למרות שההליך הוא הליך שגרתי וחשוב, זה עדיין כל כך מאיים. אני אישית שונאת את הכיסא הזה, הוא גורם לי להרגיש מושפלת. מצד אחד מחדירים לך דברים ואת מרגישה תחושות מוזרות בבטן אבל מצד שני זה לא זמן לסקס. מין מתח מוזר כזה, פעולות שאנחנו רגילות לחוש בסביבה אינטימית עוברות מדיקליזציה - מונמכות ומנורמלות. בגלל זה גם לא אהבתי את כל ההליך הרפואי בנושא. בסופו של דבר מצאתי גניקולוגית שמתמחה בכאבים בקיום יחסי מין, דר' אחינועם לב שגיא, שהייתה מדהימה אבל את הטיפול האמיתי עשיתי עם הפסיכולוגית שלי.

תסמונת הוסטבוליטיס היא ברובה פסיכולוגית. הכל נובע מהמצב המנטלי שבו את נמצאת לפני החדירה. בעבר, לא כמו היום, הייתי ממש נכנסת לחרדה ברגע הזה שבו אני מבינה שזה ה-Money time ושהוא רוצה להיכנס. למרות שהכול טוב ויפה ולמרות שאנחנו משקיעים בפורפליי, לפעמים אני פשוט מפחדת. בגלל שאני זוכרת שזה כאב לי בפעם הקודמת אני מאמינה שגם הפעם זה יכאב ואני מתכווצת באופן אוטומטי. הפסיכולוגית שלי אמרה שזה כי אין לי חוויות טובות של סקס, כי כל מה שאני זוכרת זה חוויות רעות. לכן חשוב לנסות ולקדם חדירה כדי שאוכל להיזכר גם בחוויה טובה לפני החדירה.

יש לך עוד עצות לחלק לבנות שחוות כאבים כמוך?

קודם כל התקשורת עם הפרטנר היא הדבר הכי חשוב. בהתחלה הייתי בוכה כשהיינו מפסיקים באמצע בגלל תחושות האשמה ולא הייתי מתקשרת מה מפריע לי ומה קורה לי. הפרטנר צריך להבין שזאת בעיה אמיתית, שאלה כאבים מוחשיים וגם שסקס לא חייב להיות תמיד בחדירה. יש עוד כל כך הרבה דברים לעשות שמחברים בין בני זוג ומהנים שנכללים בכותרת הגדולה של סקס. הרבה פעמים אני אומרת לחבר שלי שהיום לא נוכל לשכב - וזה בסדר. במקום זה אנחנו שוכבים ערומים במיטה ועושים דברים אחרים. אם פעם לא הייתי אומרת כלום והייתי שומרת את כל התסכול הזה לעצמי, היום החבר שלי יודע אותי ויודע איך מתנהלים בתוך הגבולות האלה. הוא יודע שאני מעדיפה שקודם כל באמת נעשה דברים שנעימים לי, שעושים לי טוב וגורמים לי להירגע.וחוץ מזה כדי להרגיע את עצמי אני גם ממש מדמיינית את עצמי נפתחת ומשתחררת עם תרגילי נשימה כדי להרפות את הגוף, כדי להוריד את חומת המגן שמייצרת את הכאבים.

במסגרת התהליך המשותף עם הפרטנר, אפשר גם להבין באיזה מצב-רוח את צריכה להיות לפני האקט. לי לדוגמא עוזר לעשן לפני כדי להירגע ולהיכנס לוויב הנכון. גם פורפליי ארוך עם מלא דברים שיגרו אותי עובד ולפעמים צריך גם חומר מסכך. כל מה שאפשר לעשות כדי שאהיה כמה שיותר רטובה, מקור ההנאה לכן, חשוב ללמוד להקשיב לגוף וללמוד לתקשר עם מי שניצב מולך. לו את מסבירה מה מגרה ומרגיע אותך. הוא לא רק זין בתוך הכוס שלך את מבינה? יש באקט הזה הרבה מעבר לחדירה.

אבל הכי הכי חשוב זה שאם כואב לך אז אל תכריחי את עצמך לשכב. אל תכריחי את עצמך להגיד זאת עושה סקס בכל מקרה, שאת בסדר. אם זה כואב תני לאזור ולמיניות שלך תחושה של בטחון ותגני על עצמך.

מה תגידי לפרטנרים?

ככל שהפרטנר יותר סבלני ומכיל ככה ההתמודדות עם הכאבים תבוא יותר בקלות. התקשורת עם הפרטנר זה באמת הדבר הכי חשוב. זה כי סקס עושים ביחד, עושים סקס בתקשורת ולכן גם את זה פותרים ביחד, לא לחוד. אם האישה מסבירה לפרטנר שלה והוא מבין את המצב זה כבר פותר את החלק הגדול של הבעיה, זה מכניס את שני האנשים למודעות במקום שזה יסתובב רק בתודעה של האישה ויעלה לה את רמות החרדה.

פרויקט של הגר רם

את רוצה לספר לי קצת על העבודה שעשית בלימודים?

הקונספט של הפרויקט היה דברים שאנחנו מתביישים בהם והנושא הזה עלה לי די מהר. בהתחלה לא הייתי בטוחה שאני רוצה לשתף את זה בפני בכיתה כי זה מאוד אינטימי. אבל דווקא בגלל אותם חששות הבנתי שאני הולכת על זה, שאני לא צרכה להתבייש בזה! שכולם ידעו שוואלה כואב לי הכוס!

התייעצתי עם חברה ועם אמא שלי והרגשתי שהקקטוס מבטא את התחושה, התחושה הדוקרת הזאת. באמצעות הטקסט "אפשר מחר" ביטאתי גם את הרצון בדחייה. את הדחף לדחות את הכאב שמתישהו אצטרך לחוש כדי לתת את מה שאני רוצה לתת לפרטנר שלי.

ומה הביא אותך לספר לי את זה היום?

העובדה שקודם כל יש עליה בשיח על מיניות ועליה בשיח על מיניות של נשים בפרט. עד עכשיו הגבר היה במרכז של העונג והאישה פשוט שם, נוכחת. אבל היום, סוף כל סוף יש יותר מודעות לעונג נשי. גם לאחרונה אני מגלה על עוד ועוד נשים שסובלות מהתופעה הזאת, זה ממש נושא מושתק. לרוב בעצם עוסקים בנושאים אחרים במיניות הנשית אבל כמעט ולא מדברים על כאבים ביחסי מין בחדירה. ובסרטים? כל הנשים גומרות, בקולי קולות בזיקוקים ובמחולות. אבל במציאות, העיוות הזה גורם לבנות אחרות להרגיש שזה מה שצריך לתת לגבר, שזה בעצם מה שמצופה ממך. לשחק אותה נהנית למרות שכואב ואז לשאת בתוצאות יום אחרי, כשכואב ללכת.

מעבר לזה חשוב לי להגיד שלכל אדם מגיע להרגיש בטוח ונעים ביחסי מין. לא להתבייש אם יש בעיה ולא להאשים את הגוף כי תמיד יש פתרונות. זה לא משנה אם תשימי משחה או לייזר קר או שתשתמשי בגווילים כדי להרחב את הנרתיק.. העיקר שתייצרי לעצמך את הסביבה שבה את מרגישה בנוח. ושבה את גם מרגישה בנוח להגיד – היום אין חדירה.